תקשורת מגזרית

	מוען	קהל היעד	תוצאה	דוגמא
א	נציג המיעוט	המיעוט	תקשורת מגזרית	כיכר השבת
ב	נציג המיעוט	כל הציבור	דימויים מרוככים וייצוגים של המיעוט	יאיר שרקי
ג	נציג הציבור	כל הציבור	סטראוטיפים	מאקו

א. נציג המיעוט הוא אדם שמייצג אוכלוסיה ממכל הציבור.

המיעוט- אוכלוסיה מכלל הציבור.

תקשורת המגזרית - היא מערך של ערוצי תקשורת המשותפים לקבוצת מיעוט, כאשר השותפים בקבוצה זו חשים שהדימוי או הייצוג שלהם בתקשורת הכללית ("במרחב הציבורי") הוא לא מחמיא, לא מדויק או לא מספק.

ב. דימויים מרוככים וייצוגים של המיעוט-  תמונה ייצוגית ומרוככת לא קיצונית או סטריאוטיפית של אותה קבוצת מיעוט, המציגה את הקבוצה הזאת בפני הציבור הרחב.

ג. נציג הציבור- אדם שמייצג את הציבור.

סטראוטיפ-  דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

דוגמא 1 בחרתי כי בה נציג מהמיעוט מייצג את המיעוט ממנו הוא בא.

דוגמא 2 בחרתי  כי בה נציג מהמיעוט מציג את המיעוט לכלל הציבור.

דוגמא 3 בחרתי נציג הציבור מייצג את כלל הציבור.

ניתוח מהדורת חדשות

פוסט ביקורת

1.      עזית הכלבה הצנחנית.
     תקציר: ד"ר חרובי גידל את "עזית הכלבה הצנחנית", כלבת רועים גרמנית, ושלח אותה לקורס אילוף צבאי. ד"ר חרובי ובתו תמי עוברים לגור בשכונה חדשה. יחד עמם עוברת גם כלבתם עזית הנבונה והאמיצה. תמי ובן השכנים אורי, סגן בחטיבת הצנחנים, מפתחים זה לזו חיבה שמתלהטת לכדי סיפור אהבה. גם אורי ועזית נקשרים זה בזו. עזית מתקבלת בדעות חלוקות בשכונה. רוב הדיירים מחבבים את הכלבה החדשה, אך בעלי האטליז השכונתי סולדים ממנה. כל זאת עד שמחזירה עזית לאשת הקצב את ארנקה שנגנב על ידי שודד. האילוף שעברה הכשיר אותה גם למשימות צניחה, איתור ובילוש, ועד מהרה מגויסת הכלבה למשימות קרביות ומעורבת בפעולת הצלה נועזת. 
     בסרט זה דמותו של החייל הישראלי מוצגת באור מאוד חיובי כצבר צעיר, ציוני דוגל באהבת הארץ, יפה, אמיץ, חזק וכבלתי מנוצח.

      לדוגמא בסצנה המפורסמת מהסרט, מצניחים את עזית ממטוס על מנת לאתר את חמי ורותי. עזית מחלצת אותם מהכבלים לאחר שהם נלכדו על ידי מחבלים וננטשו במדבר שורץ עקרבים. במשימה אחרת, עוזרת עזית לסגן אורי ללכוד חוליית מחבלים שפעלה בחרמון. 

 

  2.   לבנון.

     הסרט נפתח ביום הראשון של מלחמת לבנון ומתמקד בצוות טנק ישראלי. כל הסרט מתרחש בתוך הטנק, ואילו את ההתרחשות מחוצה לו רואים דרך הפריסקופ של התותחן. הטנק מסופח לכוח צנחנים שאיתו הוא עושה את הדרך בלבנון. בעקבות טעות ניווט של מפקד הכוח הם נקלעים לשטח בשליטת קומנדו סורי. כדי לחלצם נשלחים שני לוחמים מהפלנגות הנוצריות, הסרט מסתיים כשהטנק עושה את דרכו בלחימה מחוץ לשטח שבשליטת הסורים ומגיע למקום מבטחים.

בסרט זה דמותו של החייל הישראלי מוצגת כאנושי. במהלך הסרט ניתן לראות ואת הפחד והאימה שהחיליים חווים בשדה הקרב, חוסר האונים, חולשה ואף לא מנסים להראות או להיות גיבורים אמיצים.

לדוגמא סצנה שמציגה פחד חולשה וחוסר אונים של חייל היא הסצנה בה שמוליק התותחן מקבל פקודה "לאש" (לירות) והוא לא מסוגל ללחוץ על ההדק ולירות. והפחד מתואר גם בקטע בו הוא אומר למפקד שלו "יש לך הדק נכון? תלחץ עליו אתה".

3.      שתי אצבעות מצידון.

הסרט סובב סביב דמותו של גדי קצין צעיר, חניך מצטיין בקורס הקצינים מגולני שזה עתה סיים את קורס הקצינים ומחליט לשרת כמפקד מחלקה בחטיבת הצנחנים המשרתת בלבנון ותמונת עולמו המאורגנת מתנפצת אל מול הכאוס הלבנוני. גדי מגיע ללבנון ומחליף את מפקד המחלקה הקודם בועז שנהרג מידי מחבלים. הסרט מראה תמונה של חיי היום-יום של מחלקת צנחנים בתוך לבנון, תוך התייחסות למורכבות העדתית והדתית ששררה בלבנון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ותוך התייחסות לדילמות המתעוררות בעת לחימה בשטח בו נמצאת אוכלוסייה אזרחית.

בסרט זה דמותו של החייל הישראלי מוצגת שבוזה, ממורמרת, ועייפה ממלחמה. הוא מוצג כחכם,אחראי, זורם (חברותי),רגיש וקר רוח. בנוסף ניתן לראות בסרט את גבורתם של הלוחמים ואף את הרגעים הפחות טובים שבהם הם קצת יותר מפוחדים, את האחווה והחברות בין הצוות ולכן החייל הוא גם חבר אמת.

לדוגמא סצנה שמציגה דילמה של חייל היא הסצנה בה הצוות נמצא מחוץ לבית בו נמצא המחבל "אבו נביל" ומשימתם היא לנטרל אותו, אחרת לא יוכלו לתפוס אותו יותר על פי מה שהם אומרים ובכדי לנטרל אותו על החיילים לפוצץ את הבית בו הוא נימצא אבל בתוך הבית נמצאים אזרחים חפים מפשע שאם יפוצצו את הבית יפגעו, הדילמה של המפקד גדי היא האם לפוצץ אץ הבית ולפגוע באזרחים החפים מפשע  או לסרב לפקודה שניתנה לו ולהיפגע מכך בעצמו (כלומר להישפט). לבסוף גדי מחליט להסתער על הבית לבד ולהרוג את המחבל בעצמו בירייה, ובכך גם מסכן את חייו וכן גם הוא נורה הצוות נשאר בחוץ לחפות עליו סצנה זו מציגה את גדי כאמיץ וחסר פחד עומד על הערכים והעקרונות על פיהם הוא פועל ולא מוכן להתפשר עליהם.

פוסט דעה- חוק המרכולים

ישנם שלושה סוגים של סדר יום:

1.      סדר יום תקשורתי - קובע לציבור אילו נושאים חשובים יותר, אילו חשובים פחות או לא חשובים כלל. הוא מורכב ממקרים ואירועים אותם בוחרת התקשורת לסקר ולהתמקד. סיקורו של אירוע מסוים בתקשורת הופכת אותו לנושא חשוב בעיני הציבור והפוליטיקאים.

2.      סדר יום פוליטי - הנושאים בהם עוסק שלטון המדינה. סדר היום הפוליטי גם הוא מושפע מסדר היום התקשורתי וגם משפיע עליו, וגם במידת מסוימת מסדר היום הציבורי

3.      סדר יום ציבורי - הנושאים הנתפסים כחשובים, חשובים פחות או לא חשובים בכלל בעיני הציבור. סדר היום הציבורי משפיע על סדר היום התקשורתי אך גם מושפע ממנו.

בחרתי להציג את חוק המרוכלים שהתקבל השבוע בכנסת:

חוק המרכולים זהו חוק אשר חבר הכנסת, יושב ראש מפלגת ש"ס ושר הפנים אריה דרעי העלה לדיון בכנסת. חוק זה פועל נגד פעילות של בתי עסק  יהודיים בשבת ובמידה וחוק זה יעבור כל המרכולים יהיו סגורים מטענה כי זה מחלל את השבת ושאסור ליהודים לעבוד בשבת כי זהו יום קדוש שבו צריך לנוח.

מחד יש הטוענים כי החוק שעבר הוא ביטוי לכפייה דתית ומצד שני יש הסבורים כי החוק מחזק את הסטטוס קוו הקיים בהקשר, ואף טוב לאזרחים, משום שהחוק לא יהפוך את המדינה לאיזור מסחר לאומי בימי שבת, לפי דבריו של אריה דרעי. כלומר מוצגת פה דילמה בין אם  לאפשר לציבור החילוני שרוצה לבלות בשבת לאחר שעבד קשה כל השבוע או לאפשר לאנשים שזקוקים לכסף לעבוד ולקבל שכר של 150% ולבים ולכבד את השבת ועל קודושתו של יום השבת ועל קיום מדינה יהודית למען הצד החרדי

ולסגור את כל החנויות בשבת. 

אני מצדדת את הטוענים נגד ואומרת כי נכון מדינת ישראל זוהי מדינת היהודים אך לא כל יהודי פועל בחייו לפי חוקי התורה וזוהי לא האידיאולוגיה של אנשים רבים יהודיים שחיים במדינת ישראל. במקום שהדתיים יתעסקו בשמירת השבת וקיום המצוות וכדומה, הם מתעסקים באיך אחרים צריכים להתפשר ולהיכנע לחוקים המנוגדים לאמונתם כדי שלהם לא יהיה פיתוי לחטוא בשבת.

כתבה נגד חוק המרכולים:

חוק המרכולים גרוע לשבת // דנה ורון - כיכר השבת

שמעתי השבוע נאום של יאיר לפיד בנושא חוק המרכולים. הוא נראה כועס למדי. ואם תשאלו אותי- גם בצדק. עכשיו לפני שאתה צועקים לי שאבס וזורקים עלי איזו אבן תנו לי להסביר. זה לא שהשבת לא חשובה לי. היא חשובה לי ממש. מי מאיתנו לא נאנח בסיפוק וברווחה עם כניסת השבת?!

כתבה בעד חוק המרכולים:

ח"כ סמוטריץ' בעד חוק המרכולים: "בכלל לא משניא את השבת" | כיפה

חבר הבית היהודי שבר את שתיקת חבריו לסיעה בנושא החוק שמעורר סערות ומחלוקת וציין כי "לתת לכל אחד לקבוע אם לפתוח את העסק שלו בשבת, זה כמו לתת לכל אחד לקבוע אם לקדוח חור בתא שלו בספינה"