תקשורת מגזרית

	מוען	קהל היעד	תוצאה	דוגמא
א	נציג המיעוט	המיעוט	תקשורת מגזרית	כיכר השבת
ב	נציג המיעוט	כל הציבור	דימויים מרוככים וייצוגים של המיעוט	יאיר שרקי
ג	נציג הציבור	כל הציבור	סטראוטיפים	מאקו

א. נציג המיעוט הוא אדם שמייצג אוכלוסיה ממכל הציבור.

המיעוט- אוכלוסיה מכלל הציבור.

תקשורת המגזרית - היא מערך של ערוצי תקשורת המשותפים לקבוצת מיעוט, כאשר השותפים בקבוצה זו חשים שהדימוי או הייצוג שלהם בתקשורת הכללית ("במרחב הציבורי") הוא לא מחמיא, לא מדויק או לא מספק.

ב. דימויים מרוככים וייצוגים של המיעוט-  תמונה ייצוגית ומרוככת לא קיצונית או סטריאוטיפית של אותה קבוצת מיעוט, המציגה את הקבוצה הזאת בפני הציבור הרחב.

ג. נציג הציבור- אדם שמייצג את הציבור.

סטראוטיפ-  דעה קדומה ופשטנית, בעלת נימוקים לא מספקים, שקשה מאוד לשנותה.

דוגמא 1 בחרתי כי בה נציג מהמיעוט מייצג את המיעוט ממנו הוא בא.

דוגמא 2 בחרתי  כי בה נציג מהמיעוט מציג את המיעוט לכלל הציבור.

דוגמא 3 בחרתי נציג הציבור מייצג את כלל הציבור.

ניתוח מהדורת חדשות

פוסט ביקורת

1.      עזית הכלבה הצנחנית.
     תקציר: ד"ר חרובי גידל את "עזית הכלבה הצנחנית", כלבת רועים גרמנית, ושלח אותה לקורס אילוף צבאי. ד"ר חרובי ובתו תמי עוברים לגור בשכונה חדשה. יחד עמם עוברת גם כלבתם עזית הנבונה והאמיצה. תמי ובן השכנים אורי, סגן בחטיבת הצנחנים, מפתחים זה לזו חיבה שמתלהטת לכדי סיפור אהבה. גם אורי ועזית נקשרים זה בזו. עזית מתקבלת בדעות חלוקות בשכונה. רוב הדיירים מחבבים את הכלבה החדשה, אך בעלי האטליז השכונתי סולדים ממנה. כל זאת עד שמחזירה עזית לאשת הקצב את ארנקה שנגנב על ידי שודד. האילוף שעברה הכשיר אותה גם למשימות צניחה, איתור ובילוש, ועד מהרה מגויסת הכלבה למשימות קרביות ומעורבת בפעולת הצלה נועזת. 
     בסרט זה דמותו של החייל הישראלי מוצגת באור מאוד חיובי כצבר צעיר, ציוני דוגל באהבת הארץ, יפה, אמיץ, חזק וכבלתי מנוצח.

      לדוגמא בסצנה המפורסמת מהסרט, מצניחים את עזית ממטוס על מנת לאתר את חמי ורותי. עזית מחלצת אותם מהכבלים לאחר שהם נלכדו על ידי מחבלים וננטשו במדבר שורץ עקרבים. במשימה אחרת, עוזרת עזית לסגן אורי ללכוד חוליית מחבלים שפעלה בחרמון. 

 

  2.   לבנון.

     הסרט נפתח ביום הראשון של מלחמת לבנון ומתמקד בצוות טנק ישראלי. כל הסרט מתרחש בתוך הטנק, ואילו את ההתרחשות מחוצה לו רואים דרך הפריסקופ של התותחן. הטנק מסופח לכוח צנחנים שאיתו הוא עושה את הדרך בלבנון. בעקבות טעות ניווט של מפקד הכוח הם נקלעים לשטח בשליטת קומנדו סורי. כדי לחלצם נשלחים שני לוחמים מהפלנגות הנוצריות, הסרט מסתיים כשהטנק עושה את דרכו בלחימה מחוץ לשטח שבשליטת הסורים ומגיע למקום מבטחים.

בסרט זה דמותו של החייל הישראלי מוצגת כאנושי. במהלך הסרט ניתן לראות ואת הפחד והאימה שהחיליים חווים בשדה הקרב, חוסר האונים, חולשה ואף לא מנסים להראות או להיות גיבורים אמיצים.

לדוגמא סצנה שמציגה פחד חולשה וחוסר אונים של חייל היא הסצנה בה שמוליק התותחן מקבל פקודה "לאש" (לירות) והוא לא מסוגל ללחוץ על ההדק ולירות. והפחד מתואר גם בקטע בו הוא אומר למפקד שלו "יש לך הדק נכון? תלחץ עליו אתה".

3.      שתי אצבעות מצידון.

הסרט סובב סביב דמותו של גדי קצין צעיר, חניך מצטיין בקורס הקצינים מגולני שזה עתה סיים את קורס הקצינים ומחליט לשרת כמפקד מחלקה בחטיבת הצנחנים המשרתת בלבנון ותמונת עולמו המאורגנת מתנפצת אל מול הכאוס הלבנוני. גדי מגיע ללבנון ומחליף את מפקד המחלקה הקודם בועז שנהרג מידי מחבלים. הסרט מראה תמונה של חיי היום-יום של מחלקת צנחנים בתוך לבנון, תוך התייחסות למורכבות העדתית והדתית ששררה בלבנון בתקופת מלחמת לבנון הראשונה ותוך התייחסות לדילמות המתעוררות בעת לחימה בשטח בו נמצאת אוכלוסייה אזרחית.

בסרט זה דמותו של החייל הישראלי מוצגת שבוזה, ממורמרת, ועייפה ממלחמה. הוא מוצג כחכם,אחראי, זורם (חברותי),רגיש וקר רוח. בנוסף ניתן לראות בסרט את גבורתם של הלוחמים ואף את הרגעים הפחות טובים שבהם הם קצת יותר מפוחדים, את האחווה והחברות בין הצוות ולכן החייל הוא גם חבר אמת.

לדוגמא סצנה שמציגה דילמה של חייל היא הסצנה בה הצוות נמצא מחוץ לבית בו נמצא המחבל "אבו נביל" ומשימתם היא לנטרל אותו, אחרת לא יוכלו לתפוס אותו יותר על פי מה שהם אומרים ובכדי לנטרל אותו על החיילים לפוצץ את הבית בו הוא נימצא אבל בתוך הבית נמצאים אזרחים חפים מפשע שאם יפוצצו את הבית יפגעו, הדילמה של המפקד גדי היא האם לפוצץ אץ הבית ולפגוע באזרחים החפים מפשע  או לסרב לפקודה שניתנה לו ולהיפגע מכך בעצמו (כלומר להישפט). לבסוף גדי מחליט להסתער על הבית לבד ולהרוג את המחבל בעצמו בירייה, ובכך גם מסכן את חייו וכן גם הוא נורה הצוות נשאר בחוץ לחפות עליו סצנה זו מציגה את גדי כאמיץ וחסר פחד עומד על הערכים והעקרונות על פיהם הוא פועל ולא מוכן להתפשר עליהם.

פוסט דעה- חוק המרכולים

ישנם שלושה סוגים של סדר יום:

1.      סדר יום תקשורתי - קובע לציבור אילו נושאים חשובים יותר, אילו חשובים פחות או לא חשובים כלל. הוא מורכב ממקרים ואירועים אותם בוחרת התקשורת לסקר ולהתמקד. סיקורו של אירוע מסוים בתקשורת הופכת אותו לנושא חשוב בעיני הציבור והפוליטיקאים.

2.      סדר יום פוליטי - הנושאים בהם עוסק שלטון המדינה. סדר היום הפוליטי גם הוא מושפע מסדר היום התקשורתי וגם משפיע עליו, וגם במידת מסוימת מסדר היום הציבורי

3.      סדר יום ציבורי - הנושאים הנתפסים כחשובים, חשובים פחות או לא חשובים בכלל בעיני הציבור. סדר היום הציבורי משפיע על סדר היום התקשורתי אך גם מושפע ממנו.

בחרתי להציג את חוק המרוכלים שהתקבל השבוע בכנסת:

חוק המרכולים זהו חוק אשר חבר הכנסת, יושב ראש מפלגת ש"ס ושר הפנים אריה דרעי העלה לדיון בכנסת. חוק זה פועל נגד פעילות של בתי עסק  יהודיים בשבת ובמידה וחוק זה יעבור כל המרכולים יהיו סגורים מטענה כי זה מחלל את השבת ושאסור ליהודים לעבוד בשבת כי זהו יום קדוש שבו צריך לנוח.

מחד יש הטוענים כי החוק שעבר הוא ביטוי לכפייה דתית ומצד שני יש הסבורים כי החוק מחזק את הסטטוס קוו הקיים בהקשר, ואף טוב לאזרחים, משום שהחוק לא יהפוך את המדינה לאיזור מסחר לאומי בימי שבת, לפי דבריו של אריה דרעי. כלומר מוצגת פה דילמה בין אם  לאפשר לציבור החילוני שרוצה לבלות בשבת לאחר שעבד קשה כל השבוע או לאפשר לאנשים שזקוקים לכסף לעבוד ולקבל שכר של 150% ולבים ולכבד את השבת ועל קודושתו של יום השבת ועל קיום מדינה יהודית למען הצד החרדי

ולסגור את כל החנויות בשבת. 

אני מצדדת את הטוענים נגד ואומרת כי נכון מדינת ישראל זוהי מדינת היהודים אך לא כל יהודי פועל בחייו לפי חוקי התורה וזוהי לא האידיאולוגיה של אנשים רבים יהודיים שחיים במדינת ישראל. במקום שהדתיים יתעסקו בשמירת השבת וקיום המצוות וכדומה, הם מתעסקים באיך אחרים צריכים להתפשר ולהיכנע לחוקים המנוגדים לאמונתם כדי שלהם לא יהיה פיתוי לחטוא בשבת.

כתבה נגד חוק המרכולים:

חוק המרכולים גרוע לשבת // דנה ורון - כיכר השבת

שמעתי השבוע נאום של יאיר לפיד בנושא חוק המרכולים. הוא נראה כועס למדי. ואם תשאלו אותי- גם בצדק. עכשיו לפני שאתה צועקים לי שאבס וזורקים עלי איזו אבן תנו לי להסביר. זה לא שהשבת לא חשובה לי. היא חשובה לי ממש. מי מאיתנו לא נאנח בסיפוק וברווחה עם כניסת השבת?!

כתבה בעד חוק המרכולים:

ח"כ סמוטריץ' בעד חוק המרכולים: "בכלל לא משניא את השבת" | כיפה

חבר הבית היהודי שבר את שתיקת חבריו לסיעה בנושא החוק שמעורר סערות ומחלוקת וציין כי "לתת לכל אחד לקבוע אם לפתוח את העסק שלו בשבת, זה כמו לתת לכל אחד לקבוע אם לקדוח חור בתא שלו בספינה"

ריאלטי

תוכנית ריאליטי

תוכנית מציאות היא ז'אנר טלוויזיוני אשר אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים בניגוד לדרמה בדיונית וכתובה. בתוכנית מציאות משתתפים לרוב אנשים שאינם שחקנים, ואינם מגלמים דמות בדויה, אלא מופיעים בתור עצמם.

המאפיינים של תכניות המציאות:

אנשים מציגים את עצמם

1.      המשתתפים מגלמים את עצמם  ובמקרים רבים אלו הם אנשים מן השורה ("אנשים רגילים"), כלומר, שאינם שחקנים מקצועיים או דמויות שהיו ידועות עוד לפני התוכנית.

2.       הדיאלוגים ו(חלק) מהאירועים הנתפסים בעין המצלמה אינם מתוסרטים – אין תסריט קבוע מראש. פעולות הדמויות והתגובות להן הן ספונטניות .

3.      לפחות חלק מהתכנים מצולמים מחוץ לאולפן, בסביבת מגורים עבודה או בילוי של המצולמים.

4.      האירועים בתוכנית מוצגים בהקשר עלילתי.

5.      המטרה העיקרית היא לבדר את הצופים.

ז'אנר הריאליטי כולל מספר תתי ז'אנרים:

}        שעשועונים, שבהם תחרות פרסים (הישרדות, המבצר).

}        תחרות כישרונות צעירים בחיקוי של מבחן בד (כוכב נולד,הכוכב הבא, אקס פקטור וכו )

}        תוכניות בסגנון תיעוד מציאות (תיעוד ידוענים, אמא מחליפה(

}        תיעוד חיים במציאות היסטורית (The house 1900).

}        תוכניות שידוכים (דאבל דייט, קחי אותי שרון, הרווק)

}        תוכניות מתיחות ומצלמה נסתרת.

}        תוכניות מהפך והגשמת חלומות(מהפך, לרדת בגדול)

תאוריות האלימות

למידה והחיקוי-  הטיעון העיקרי של תיאוריה זו הוא שהצופים עלולים ללמוד ולאמץ התנהגות אלימה בעקבות צפייה באלימות בטלוויזיה. כלומר, האלימות בטלוויזיה משמשת עבור הצופים מכשיר הדרכה להתנהגות אלימה ומודל לחיקוי שלילי.

גירוי לאלימות- תיאוריה זו טוענת שהחשיפה להתנהגות אלימה בטלוויזיה משמשת לצופים גירוי המגביר את ההתרגשות ועלול לגרום להתפרצות אלימה.

זיכוך- לפי תיאוריה זו, הצפייה באלימות בטלוויזיה מאפשרת לצופים לפרוק מטעני הגרסיה ותסכול באמצעות צפייה בפעילות אלימה של הגיבורים בטלוויזיה, מבלי להתנהג באלימות בפועל.

חיזוקים- תיאוריה זו טוענת שהאלימות שמשודרת בטלוויזיה מחזקת עמדות והתנהגויות הקיימות אצל הצופים. מכאן, אצל צופים  שקיימת בהם נטייה לאלימות האלימות המשודרת תחזק נטייה זו. אך בקרב צופים שקיימת בהם התנגדות לאלימות האלימות המשודרת תחזק את התנגדותם.

בסרטון אנו רואים שימוש בתאוריית הלמידה והחיקוי, רואים בסרטון כל מיני אנשים הלבושים במסכות של ליצנים ומפחידים עוברי אורח תמימים בשטחים ציבורים. ככל הנראה מעשים אילו הינם בהשראת סרטונים המופצים ברשתות החברתיות הכוללים הפחדה ואיומים שסרטונים אילו בהשראת הסרט "IT". מדובר בסיפור מאת סטיבן קינג, שעובד לקולנוע, שבו מסופר על ליצן המטיל טרור על עיירה אמריקאית. הסרט יצר גל של חיקויים בעולם ועבר גם לישראל.

סוביודיצה - תאיר ראדה

מדינת ישראל, כמדינה דמוקרטית, מחויבת לעקרון הפרדת הרשויות. מטרת העיקרון למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. עקרון הפרדה חל על הרשות המחוקקת, המבצעת והשופטת. כיום התקשורת הפכה להיות חלק מרכזי בחיי היום יום. לתקשורת יש תפקיד חשוב בשמירה על חופש הביטוי, בפיקוח על הרשויות ואנשי הציבור, בחשיפת פשעים ובהרתעה העצומה. אך מי מפקח על התקשורת? מה שכתוב בעיתונים, בחדשות ובמיוחד ברשתות החברתיות במקרים רבים הוא בגדר דעה סובייקטיבית אשר משפיעה על דעת קהל ואיננה מסייעת לעשיית הצדק, אלא דווקא פוגעת בו.

כך למשל, במקרה שאמצעי התקשורת מסקרים חקירה או משפט המתנהל כנגד חשוד, יכול הסיקור להטות את דעתם של החוקרים או של השופטים, שהרי גם הם חלק מדעת הקהל. במובן זה, לעתים חופש הביטוי מתנגש עם זכותו של אדם להישפט בלי הפרעה וללא חשש ממשפט על ידי העיתונות. זכות זו גורמת לכך שהמשטר מגביל לעתים את העיתונות ואוסר עיסוק ופרסום בציבור בנושא הנדון בבית המשפט, במטרה למנוע השפעה ולחץ מצד התקשורת ודעת הקהל הציבורית על פסיקת השופטים. לעיקרון זה קוראים סוביודיצה. יש עיתונאים שטוענים שחוק הסוביודיצה פוגע בחופש הביטוי, לטענתם הפרסומים מהמשפט הכרחיים דווקא לטובת החקירה עצמה, ומסייעים לחשוף את האמת. לעומת זאת, יש אחרים הקוראים להטיל חוקים נוספים ולהחמיר את האכיפה בעניין הסוביודיצה.

לדוגמא, הסיקור הנרחב בתקשורת בפרשת הרצח של תאיר ראדה  מציג את השפעותיה של התקשורת על השיח הציבורי, על החלטות המשטרה, על החלטות השופטים ועל תגובות הציבור. בפרשה זו  נשברו כל הכללים, התקשורת הבנתה מציאות, הביאה עדויות ביוזמתה, התיק התנהל שנים בתקשורת והתפרסמו דברים שלא הובאו בפני בית המשפט.

כבר בתחילת הפרשה התקשורת העצימה את הלחץ הציבורי על המשטרה. המשטרה הייתה בתקופה של שפל תדמיתי ומקצועי ומדינה שלמה לחצה שהרוצח ייתפס ומיד!

ימים אחדים לאחר הרצח הובאו לבית המשפט שני חשודים. שניהם נחקרים, מכחישים, מוסרים אליבי ומשוחררים. שמם של החשודים פורסם ברבים מיד עם מעצרם, ולמרות ששניהם שוחררו כעבור מספר ימים כבר נגרם להם נזק.  איסור פרסום שמם של החשודים עד הגשת כתב אישום יכול היה  לספק הגנה לנאשמים ולמנוע פגיעה בתדמיתם בעיני הסביבה הקרובה להם.

כאשר בסופו של דבר נתפס זדורוב המשטרה הוצגה כמי שתפסה אדם ברחוב והלבישה עליו תיק רצח מתוך מצוקה שלה, למרות שזדורוב הודה ושחזר את המעשה. נדמה שהמשטרה רצה מהר מדי לתקשורת בניסיון להרגיע את הפניקה בציבור. פרסום שמו שזדורוב היה בטרם נגמר השחזור, איש מהחוקרים לא ניתח אותו ולא בדק אם הוא מתאים להודאה ולממצאים בזירה. בהמשך גם זדורוב חוזר בו מהודאתו וסנגורו טוען שההודאה הוצאה ממנו בלחץ בלתי סביר שהפעילו עליו החוקרים.

בנוסף, במהלך ימי השבעה ביקרו בבית משפחת ראדה צוותי שידור ועיתונאים לרוב והעבירו לצופים כל דמעה וכל מלת ביקורת נוקבת שהטיחו ההורים בכאבם הנורא במשטרה, במערכת החינוך, בראש העירייה ובמי לא. השיא היה בשיחת טלפון ששודרה בערוץ 2, בין אמה של תאיר לאשת החשוד. השיחה הייתה אקט שמגמתו להשפיע על דעת הציבור ואולי גם על בית המשפט בהחלטה אם זדורוב הוא הרוצח או לא.

בחודשים שאחרי צצו אינספור שמועות וסימני שאלה בתקשורת. למשל, המשטרה טענה ש"תאיר נרצחה בגלל סיגריה". המניע לטענת החוקרים, היה סירובו של זדורוב לתת סיגריה לתאיר כשנפגשו בבית הספר. היא קיללה אותו ואז הוא הלך אחריה לשירותים ורצח אותה. אלא שבני המשפחה טענו בתוקף כי לא רק שתאיר לא עישנה, היא לא יכלה לסבול בחייה עשן סיגריות. חבריה הוסיפו שלא שמעו את תאיר מקללת – זה לא היה הסגנון שלה. אז מה עם המניע לרצח? המשפחה הזדעזעה מהאופן שבו הצטיירה תאיר ועזרה בצערה לתקשורת לבסס את התיאוריה שזדורוב אינו הרוצח.

על אף שקביעת בית המשפט בהרשעתו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה התקבלה , לאחר שעבר שלושה דיונים, תשעה שופטים וחקירה מעמיקה שנמשכה כשמונה שנים. ציבור גדול עדיין מאמין שרומן זדורוב חף מפשע. במובן זה התקשורת תרמה לערעור סמכותו של בית המשפט ובזיונו.

פרסום הסדרה "צל של אמת" בשנת 2016 כעשור לאחר שתאיר נרצחה העצים את גל המאמינים בחפותו של זדורוב וגרם לדרישה של הציבור לפתוח מחדש את תיק החקירה (מה שלא קרה). לדעתי, הסדרה מגמתית במובן שהיא הקדישה את הפרק הראשון לראיות לאשמתו של זדורוב ואז שלושה פרקים לחפותו.

התקשורת אחראית להגיע לחקר האמת ולא לפרסם מידע מגמתי ומשתלח של גורמים אינטרסנטים במטרה להשיג רייטינג. תפקידה להביא את התמונה המלאה לא רק זווית אחת!

מקורות:

העין השביעית

הארץ

נענע 10

 

עמלנט